החלטה בתיק ת"א 58911-03-11

לפניי בקשת התובעת למינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה, בתחום הפסיכיאטריה ובתחום השיקומי במסגרת תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים.

תביעתה של התובעת במל"ל לקביעת נכות נדחתה משום שלא התייצבה לוועדות הרפואיות ובתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' מושיוב, שהעריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין מגבלה בצוואר.

לאחר עיון בבקשה למינוי מומחים, בתגובה ובתשובה לה, וכן בתגובה לתשובה לאחר שלא מצאתי טעם שלא להיעתר לבקשת הנתבעת להתיר לה להגישה משניתנה לתובעת אפשרות להשיב אף לה, החלטתי כי יש להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה ובשלב זה לדחות את הבקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי ובתחום הפסיכיאטריה, מן הטעמים המפורטים להלן.

החלטתי זו ניתנת גם על רקע ההלכה הפסוקה שחזרה והדגישה, כי עקרון יסוד בתביעות על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הינו שהתובע-הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה, על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע. לפיכך, על בית המשפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. דחיית בקשה למינוי מומחה, כמוה, במידה מסוימת, כדחיית התביעה (או חלקה הנוגע לנכות מסוימת). מכאן הזהירות הרבה שעל ביהמ"ש לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה. ככלל, אין מקום לנקוט כלפי התובעים בגישה קפדנית וחשדנית יתר על המידה, אלא כאשר קיימת סיבה טובה לעשות כן, ואז יש לנמק זאת. יש לסמוך על המומחים שימונו, שישכילו לעמוד על המצב לאשורו. במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. (רעא 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30.5.12).

אשר למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, התובעת הפנתה בבקשה לתיעוד רפואי לפיו מאז התאונה טופלה על ידי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגיה והשיקום, אשר הורו לה לצמצם את שעות עבודתה. לעומתה, טענה הנתבעת כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ולפיכך מנועה היא מלעתור למינוי מומחים רפואיים.

מקום בו לא ברור אם יש צורך במינוי מומחה בשטח רפואי נוסף, הנוהג המקובל על פי הפסיקה הוא קבלת חוות דעת של המומחה בשטח האורתופדיה לגבי הצורך במינוי מומחה רפואי בשטח אחר הוכרה על ידי בית המשפט העליון אף שזו מהווה רק המלצה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216).  

במקרה דנא, מינה בית המשפט את פרופ' מושיוב למומחה מטעמו לבחינת המצב הרפואי בתחום האורטופדיה. במסגרת שאלות הבהרה נשאל המומחה על ידי ב"כ התובעת אשר לצורך במינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה, בתחום השיקומי ובתחום הנפשי (שאלה 11), המומחה סבר בתשובתו כי יש מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה והטעים כי התובעת התלוננה בפניו על סחרחורות, קשיי שינה ושינויי מצב רוח. כך פירט המומחה בתשובתו: " בעוד שמרבית הרופאים המטפלים לא התרשמו מחסר נוירולוגי (ואף אני לא מצאתי חסר מעין זה), ציינו מספר רופאים ממצאים נוירולוגים חיוביים".

לנוכח התייחסותו של פרופ' מושיוב, לעניין המינוי ולאור המסמכים שצורפו לבקשה וחרף הספק שהעלה ביחס לצורך במינוי נוירולוג, אני מוצאת להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. 

אשר למינוי מומחה שיקומי, התובעת טענה כאמור כי מאז התאונה מומחים בתחום השיקום הורו לה לצמצם את היקף שעות העבודה. לעומתה, טענה הנתבעת כי טענות התובעת ביחס לצמצום היקף שעות העבודה אינן נוגעות לתאונה וכי התובעת כשלה להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה לתחלואיה. הנתבעת הפנתה להלכה כי אין למנות מומחה שיקומי כדבר שבשגרה ובפרט לאור הנכות הנמוכה שנקבעה לתובעת בתחום האורטופדיה (5%).

בחינת האפשרות למינוי מומחה בתחום הרפואה השיקומית-תעסוקתית מחייבת כי בית המשפט יגיע למסקנה שאינו יכול להעריך את הפגיעה בכושר ההשתכרות על בסיס הראיות שבפניו (בר"ע (מחוזי-ת"א) 2818/01 בלחסן ציפורה נ' ברבי מזל, לא פורסם ניתן ביום 25.3.02). איני רואה לסטות מהכללים שנקבעו בבר"ע (מחוזי-י-ם) 674/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב - "הפול" נ' רוני עמויאל, ניתן ביום 15.12.08:

"מינוי מומחה תעסוקתי בשלב בו נמצא ההליך דנן, עלול להימצא מיותר ובכך להגדיל שלא לצורך את עלויות ההתדיינות ולסרבל את ההליך מעבר לנדרש. מינוי כזה בשלב הנוכחי עלול להתברר כלא יעיל, אף אם בסופו של דבר יתברר שקיים צורך במינוי האמור, שכן עתה לא ניתן יהיה להציג למומחה את מסכת העדויות בכל הנוגע לאופייה וטיבה של עבודת המשיב, כדי שהמומחה יוכל להעריך, תוך התייחסות לנתונים הספציפיים למשיב, את המגבלות התפקודיות שהנכות גורמת למשיב (אם בכלל)."

במקרים רבים יכול בית המשפט לעמוד על ההשלכה התפקודית של הנכות בעזרת בעזרת עדים "עובדתיים" ובעזרת הכלים המשפטיים השונים העומדים לרשות בית המשפט לצורך הסקת מסקנות מהעובדות שהוכחו בפניו:

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. ... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראוייה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה" (ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 678).

במקרה דנא, לא הגיעה השעה לבחון את הצורך במינוי מומחה בתחום הרפואה השיקומית טרם ניתנה חוות הדעת בתחום הנוירולוגיה ואף טרם הגישה התובעת ראיות ונחקרה אודותיהן. ככל שלא יעמדו בפני בית המשפט הכלים המספיקים להערכת ההשפעה התפקודית של הנכויות שנקבעו, אזי אין לשלול אפשרות למינוי מומחה שיקומי.

אשר על כן, דין הבקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי-תעסוקתי להידחות בשלב זה ובמידת הצורך ראוי יהיה לשקול זאת.

אשר למינוי מומחה בתחום הנפשי, התובעת טענה כי מאז התאונה היא מטופלת בתחום הנפשי. מעיון בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה למינוי מומחים, לא נמצא כלל תיעוד אשר למצב הנפשי ולא נמצאה ראשית ראייה. טענת התובעת כי היא מטופלת בתחום הנפשי מאז התאונה נטענה בעלמא. אף תשובותיו של פרופ' מושיוב בנוגע לצורך במינוי מומחה בתחום הנפשי אינן תומכות בבקשה ואינן מהוות ראשית ראייה. המומחה נשאל " האם נכון שצליפת שוט עלולה לגרום לפגיעות נפשיות ואם כן, איזה" והשיב כי " במידה והתאונה קשה ורבת נפגעים למשל, עלולה להיגרם פגיעה נפשית בהתאם". אם כן המומחה השיב באופן כללי ביחס לקשר בין מנגנון פגיעה של צליפת שוט לפגיעה נפשית, אולם במקרה דנא הנכות שנקבעה לתובעת בתחום האורטופדי מזערית ואין כל תשתית לנסיבות המתוארות בתשובתו.

הצדדים יודיעו עד ליום 15.11.12 האם הגיעו להסכמה בנוגע לזהות המומחה בתחום הנוירולוגיה, שאם לא כן ימנה בית המשפט מומחה.

המזכירות תשלח את ההחלטה אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ג, 02 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: